מי לא שמע סיפורים, ואגדות על חברה שמשוויצים בכיופים שלהם בחוץ לארץ?
כמעט כולם, נכון? ומה בדרך כלל מתווסף לסיפורים? דמיונות שווא, וקטעים שלא היו ולא נבראו.
כמו הסיפורים ששומעים בערב של צוללים חובבים, מטפסי הרים, ופסיכופטים מטיבי לכת שמאזינים ומצלמים ציפורים בחמש בבוקר.
הכרתי פעם פוץ אחד מעין גב שסיפר לי סיפור מענין.
להלן גרסתו לשיפוטכם:
"בחורף 2008 נסעתי לשבדיה כחבר במשלחת חקלאית כדי להתמחות בגידול חוות דגים.
את ההכשרה עברנו בכפר חמוד, מטופח בשבילים מתוקים, חנויות בונבוניירות, נקי ומסודר ללא רבב.
התארחנו אצל משפחות מקומיות שהרעיפו עלינו מכל טוב.
אני התארחתי אצל משפחה שהיו בה 2 בנות בגילאים 15 ו18, וילד עלוקתי בן 7.
האב הפעיל קונדוטוריה, והאמא עבדה כזבנית שכירה בחנות לציוד מתכלה. מנוע קמינס 8 צילנדרים.
כמעט בכל יום אחרי ארוחת הערב הייתה המשפחה נוהגת להיכנס למבנה מעץ אשר בטבורו בנויה סאונה רטובה.
המבנה היפה מוקם בחצר צמודה לחורש מרהיב עטוי שלג פתיתי עדין ורך למגע.
כה מרהיב שחשבתי שאני בסרט של הנס כריסטיאן אנדרסון הנערץ כל כך על ידי הדנים והשבדים.
הקטע הוא שנכנסים ערומים לגמרי, ואסור להתבייש.
הבעייה שלי הייתה תמיד ביציאה. אני הייתי היחידי שלא שלט בזיקפה, והדבר גרם לי בושה כה גדולה עד כי נאלצתי לחכות שכולם יצאו.
המשפחה הנחמדה קלטה מייד את האירוע ,ומבין השיטין הבנתי מהדיבורים בשבדית שהם מסטלבטים עלי.
נכון שלא היה לי במה להתבייש, אבל הרגשתי פדיחה, לכן נצמדתי לפינה של הסאונה.
הבת הצעירה ששמה קלרשן נשארה יום אחד איתי אחרי שכולם הלכו, ואז שיחקנו את משחק המריצה לפי נוסחה שתירגלתי פעמים רבות בעין גב #.
בימים לאחר מכן הייתי צריך לספק גם את הבנות, וגם את האמא, שצחקקו בשקיקה בספרן אחת לשניה פרטים אינטימיים שחשבתי לתומי כי ישמרו בצנעה. כולן גזרו קופון.
הן הסתירו את המעשים מהאב ששיחק אותה לא יודע מה קורה, עד שיום אחד גילה שהזר החוצפן טועם מדבש אסור.
שיגרה נעימה השתלטה על כולם, ולמרות כאבים באשכים הפכתי בלי משים לסוס הרבעה.
אף פעם לא עלה בדעתי שהאופה מהקונדיטוריה יחפש נקמה, עד שיום אחד בעת שנכנסתי עירום למבנה הסאונה ,והמתנתי בסבלנות לחתולות שרוצות לטעום מהחלב,הרגשתי כי המבנה מתרומם באויר.
האופה המזדרגג הרים את המבנה עם טרקטור בעל מזלג הידראולי, בצורה שחסמה בפני את היכולת לפתוח את הדלת, ורק כעבור כמה שעות של סיוט הניח את המבנה ונסוג.
הלילה כבר ירד, וכשפתחתי את הדלת גיליתי שאני על פסגה של הר ללא דרך המלטות לציליזציה הרחוקה.
לא ידעתי לאן לפנות, ומצוקתי גברה כי הייתי בלי תקשורת, מים, מזון או איזה חתולה שבדית לחימום.
רק כעבור כמה ימי סבל אותרתי על ידי הכלב של חוטב עיצים בעל טנדר ירוק, שהחזיר אותי לעיירה בסמוך לנושופינג.
פנטזיה,חלום או מציאות? התשובה הנכונה: Gam & Gam
;){kind=link}