יום אחד הוזמנתי לסדנה בחוף שמן. הלכתי מסקרנות, שעמום, וחשק ברור להיסטלבט.
לא הייתי מעולם שותף לסדנאות,ועניין אותי לבדוק ולחקור את הדברים ממקור ראשון.
הסיפורים ששמעתי מאנשים שהשתתפו בסדנאות הללו העידו שיש שם אקשן קטלני.
אודה שלא הצטערתי לצפות בנפלאות הטמטום האנושי בהתגלמותו, ואף לזכות בנופש מבצעי לנשמה.
הגעתי בהמלצת חבר לאולם באזור תעשיה שנראה מוזנח, חשוך, ומתאים לפעילות עבריינית וזנות.
נפרדתי מ2000 ש"ח במזומן, ועברתי לראיון אישי.
מולי ישב אדם בגילי בערך, שניסה לתהות על קנקני:
ש.האם אתה מצפה לפריצת דרך בחיים? שאל הואקום.
ת.לא.
ש.למה לא? אינך שואף להישגים ולשיאים חדשים?
ת.לא. אני רק מגן על הנכסים שנצברו השבתי תשובת תמרון אגפי בסגנון של קלאוזביץ.
ש.תאר לי למשל בעיה? ביקש ממני הסתום כעורב הקורץ לפרוסת גבינה.
ת.לקחתם ממני מזומן בלי לתת חשבונית. מענין כמה שחור אתם דופקים כל לילה?
ת.חשבונית תישלח בדואר ניסה הכלב להרגיע. אתה יכול להיכנס.
האולם הכיל כסאות פלסטיק סדורים בקוים ישרים וצפופים. סדרנים חנוטים בשיכרון מעמקים כוונו את הקהל.
המנחה פתחה מייד בשאלה: מי רוצה לשתף? (מי מוכן לפתוח את סגור ליבו בפורום המורחב ולשטוח את בעיותיו האינטימיות ביותר בפני כולם כפי שנהוג כאן בסדנא).
צעירה ושמה דוגית, בחולצת פטרול נטולת חזיה, רפויית כתף, של הנוער העובד והלומד הרימה את ידה, ומייד קיבלה מקרופון.
המנחה המרשעת פתחה מייד במתקפה חזיתית כלפי נערה צעירה שזוהתה כטרף קל.
"שתפי אותנו" אמרה המנחה במתק שפתיים מתגלגל,כמו שטן הקם מרבצו בהריחו את דם הקורבן המפרפר נואשות, כמה פעמים הזדיינת החודש? שלוש פעמים ענתה המסכנה. יפה ענית הודיעה לה המנחה, אנה גשי הלום. הנערה המבוהלת התיצבה בחזית האולם לכל מחיאות הכפיים, בעוד המנחה שופכת על ראשה צנצנת דבש, ומתיזה עליה קטשופ אדום כאות נבואתי המבשר שינוי חיובי שיקרה לה בעונת הדובדבנים.
השמגג הבא שנקרא "לשתף" מכנה את עצמו בשם הפיוטי נבל.
הוא סיפר שאביו העגלון הכי מפורסם מנהריה הכריח אותו לרחוץ כל יום את הסוס המסריח בסבון עם ליפה, ולנקות את הפרסות עם איזמל ברזל.
כל פעם שהסוס הפליץ בנסיעה עם נוסעים אביו הוריד לו מהסכום עבור העבודה.
כדי להעניש את אביו החליף בשוק הבדואי את הסוס בפרה, וכיום הוא עובד בהטענת בקבוקי שתייה במכונות של הום סנטר במתחם של מת"ם בדרום חיפה.
אחרי השמגג עלתה אישה שסיפרה שבגלל שבעלה מתעלל בה ומעליב אותה, היא רקמה לו על הכרית נחש שמחזיק בפה קולרבי, לפי הקללה הקוקזית הטוענת שאם יראה אדם נחש אוכל קולרבי הוא יחטוף מחלה וימות.
לקראת סיום הערב התקבצו הנוכחים בשכיבה על ריצפת האולם, ולאור הנרות התחילו להתגלגל אחד על השני, בעוד המדריכים והחונכים מחלקים להם שיבולים שהם הסימן לפריון מוצלח.
חלק נרדם עד הבוקר, חלק עבר לנפאס, כמה השתכרו, והיו בודדים בעלי מוסר ומצפון, שנסעו הביתה לאישה כדי לכבד את מוסד הנישואים בערב כחול כחול עמוק, ולא להתפתות לאיזה סטוץ שעוד יביא מחלה בלתי צפויה.
;){kind=link}